החלטה בתיק עע"ם 8811/03

מבוא

1.        במסגרת ערעור שהגישו המבקשות על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים מיום 26.8.03, בעת"מ 1107/02 ועת"מ 1163/02, בו חויבו המבקשות, בין היתר, בהוצאות משפט בסכום של 60,000 ש"ח, הוגשה הבקשה הנוכחית להורות על עיכוב ביצועו של פסק-הדין לעניין חיוב כספי זה.

הרקע

2.        המבקשות הינן מהבעלים של בנין הנמצא ברחוב נחמני 64 פינת דרך פתח-תקווה 27 בתל-אביב, הידוע כגוש 6941 חלקה 118, בשטח של 979 מ"ר (להלן: "המגרש"). על המגרש בנוי מבנה משנות ה- 40.

3.        על המגרש חלות תוכניות מתאר לתל-אביב מס' 44 ו- 55, המייעדות בניה למגורים ולמסחר. זכויות הבניה על-פי אותן תוכניות כוללות 190%, כשמספר הקומות המותר הוא ארבע קומות בנוסף לקומת הקרקע.

4.        בחודש פברואר 1999 פורסמה על-ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב (להלן: "הועדה המקומית") הודעה מכוח סעיף 78 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), לפיה לא ניתן לערוך שינויים כלשהם במבנים המיועדים לשימור ללא אישורה של הועדה המחוזית לתכנון ובניה תל-אביב (להלן: "הועדה המחוזית"). בהמשך, במועד 11.1.01 הופקדה תוכנית מתאר מקומית תא/2650/ב, שמטרתה קביעת הוראות ותנאים לשימור מבנים ברחבי העיר תל-אביב. בין המבנים המיועדים לשימור גם המבנה הנמצא על המגרש. המבנה הוגדר כבנין לשימור בהגבלות מחמירות וככזה אין להרסו או להוסיף עליו בניה.

5.        בשלב שלאחר פרסום ההודעה מכוח סעיף 78 לחוק התכנון והבניה, החלו המבקשות מטעמן בגיבוש תוכנית נקודתית המתייחסת למגרש הספציפי. עיקרה, שינוי הייעוד ממגורים למשרדים, הגדלת מספר הקומות מחמש קומות מעל לקומת עמודים מפולשת ל- 20 קומות מעל לקומת הקרקע, הוספת שלושה מרתפי חנייה, הגדלת אחוזי הבנייה מ- 190% על קרקעי ל- 1050%, הקלה בקו בנין לחדרי מדרגות ומעלית.

6.        המבקשות עמדו על דעתן להגיש תוכנית ברוח המפורטת לעיל. תוכניתן נדונה על-ידי הועדה המקומית וביום 1.8.01 נתקבלה החלטה, לאחר שהובאה חוות-דעת מקצועית, שלא לאשר את התוכנית להפקדה. לאחר שלוועדה המחוזית הוגשה המלצת הועדה המקומית שלא לאשר את התוכנית, נתקבלה החלטת הועדה המחוזית לסרב להפקדת התוכנית.

7.        או-אז, הגישו המבקשות לוועדה המחוזית בקשה להתיר להן לערור על ההחלטה בפני המועצה הארצית, אולם הועדה המחוזית דחתה בקשתם. משכך, עתרו המבקשות לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים בעתירות האמורות לעיל.

8.        בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת א' קובו) דחה את העתירות וחייב את המבקשות לשאת בהוצאות ובשכר-טרחת עורכי-הדין של הועדה המקומית והועדה המחוזית בסכום כולל של 60,000 ש"ח, בצירוף מס ערך מוסף, ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק-הדין ועד לתשלום בפועל.

9.        עם מתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, הגישו המבקשות לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין לעניין החיוב בהוצאות ושכר-טרחת עורכי-הדין.

10.      בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקובעו, כי אין הצדקה לעכב חיוב כספי גרידא.

11.      על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים ערערו המבקשות לבית-משפט זה, כשבמסגרתו הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי לעניין חיובן בהוצאות ובשכר-טרחת עורכי-הדין. את בקשתן לעיכוב ביצוע סומכות המבקשות על שתיים: ראשית, המבקשות טוענות, כי סיכוייהן להצליח בערעור טובים. שנית, לטענתן, אם הבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ייגרם להן נזק קשה, לעומת המשיבות, להן עלול להיגרם נזק אשר ניתן לפצות עליו.

דיון

12.      לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

13.      הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403).

           כידוע, כלל הוא, כי פסק-דין לתשלום כסף אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש פסק-דין לתשלום כסף הינו בדרך-כלל הפיך על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו (4) 178, 181). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 5).

14.      באשר לעניינן של המבקשות - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיבות בעיכוב ביצוע החיוב הכספי לבין הנזק שייגרם למבקשות אם לא יעוכב התשלום הכספי, ידן של המשיבות על העליונה. 

           אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. החלטת בית-המשפט המחוזי, מיום 2.10.03, תישאר על כנה.